<h1>המנהיג דין היולדת</h1>
<h2>דף יא.</h2>
אך פליאה דעת ממני על מנהג ספרד כי שמעתי כי היולדת זכר אף אם תפסק ז' נקיים בתוך ימי טוהר לזכר ולנקבה לא תטהר את עצמה לעולם עד סוף ארבעים לזכר ועד סוף פ' לנקבה, ומניין בא להם זאת החומרא להחמיר בתוך ימי טוהר שהן מן התורה, אף אם לא תפסוק כלל יותר משאר הנשים זבות בפסיקות שבעה בלא דם, דייה לצרה בשעתה אם הן כשאר הנשים זבות ולכשתפסקו בתוך ימי טוהר יטבלו ויטהרו לבעליהן וזה המנהג ראוי להעבירו, וכן מנהג צרפת ופרובינצ' להיות הנשי' בימי טוהר כשאר הנשי' הזבות לספור ז' נקיים ולטבול ולטהר לבעליהן כרב אלפס וכל הגאוני', ומתקנת ר' זירא ואילך ומשום דלא בקיאינן בחזוותא דדמא, אבל באניוב ראיתי מקומות שמקילין בתוך ימי טוהר דלאחר שפוסקת ז' נקיים טובלת ותטהר לבעלה אף תהי שופעת בכל יום עד מלאות ימי טוהר לזכר ולנקב' כך כת' רבי' סעדיה ז"ל, והואיל ויצא הדבר באיסור בשם הגאוני' ז"ל אין להקל על דבריהם משום שנ' אל תבוז כי זקנה אמך. עוד רעה חולה ראיתי שבימי ליבון הן אוכלין שניה' בקערה ונוגעין זה לזה לחבק ולנשק ואינם נזכרי' כדתנייא [שבת י"ג ע"ב] דבי אליהו כו' ואמ' לה ברוך ה' שהרגו, שאף כשרחצה באלף מרחצאות בתחילת ימי הליבון כמנהגן או לסוף ימי הליבון שרוחצת בחמין וחופפת סמוך לטבילתה לא יצאה מדין זבה גמורה ושניהן בהכרת עד שתטבול במעיין או במקווה ואסור ליגע בה אפי' באצבע קטנה, וזהו שארז"ל כל מלאכו' שהאשה עושה לבעלה נידה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס מידה לידו והצעת המיטה בפניו, והרחצת פניו ידיו ורגליו שבכל אלו הענייני' הם באין לידי חימוד יותר משאר מלאכות ויבואו לידי הרגל עבירה קודם הטבילה. ואף אסורה לאכול עם בעלה בשולחן אחד באותן שלחנות קטנות שאנו רגילין לאכול כמו שהיו רגילין חכמי התלמוד כדמשמע בע"פ [פסחים ק' ע"ב] ומפורש התם בהלכו' פסחי', ומתוך שהן קטנים מתקרבין זה לזה ויגעו זה לזה, וצריך להפסיק ביניהם שלא יבואו לידי הרגל עבירה, אבל בשולחנות ארוכים וגדולים שלנו זה בראש השולחן וזה בראשו האחד ובשני מפות, דאיכא הפסק גדול ביניהם ואיכא דעות ואיכא שינוי איפשר שהוא מותר, אך לפי מה ששנינו [שבת י"א ע"א] לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה נראה שהוא אסור אף בשלחן גדול, דעל כרחין לא בקערה אחת צריך למיתני לא יאכל, דהא כתי' ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב, אפי' קריבה בעלמ' אסור [שם י"ג ע"א], ומייתינן נמי כיוצא בו שני אכסנאי' אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואינן חוששין ובשאינן מכירין אבל אם מכירין זה את זה אסור, והרי אשה ובעלה מכירין זה את זה ואם כן אף בשולחן אחד אסורי' אף אם ארוך מאה אמה, דהא בשולחן קאמ' ולא נתן חילוק בין גדול לקטון. ולא תימא לא יאכל הזב עם הזבה וכו', אבל לשתות מותר דהא שתייה בכלל אכילה היא בכל דוכתא כדקאמ' בסוף יומא [ע"ו ע"א], ועוד השתא מזיגת הכוס מידו לידה אסור לשתות בכוס אחד לא כל שכן דאסור שלא יבוא לידי הרגל עבירה, ומיהו איפשר דווקא יין ושכר שיש בהן שמחה ויבוא לידי עבירה, אבל מים איפשר שיהא מותר, ומ"מ כשאסרו חכמי' מזיגת הכוס לא נחלקו בדבר, והכל אסרו למזוג מידו לידה וכל שכן לשתות עמה בכוס אחד ואף מים. וכן משמע בשאלתות דרב אחא, דכל בשולחן אחד בין קטן בין גדול אסור דלא משווי חילוק בדבר, וכן כת' נידה אסורה למיתב ולמיכל בפתורא בהדי בעלה, כדתנן לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה, אך רבותיי מפרשי' דווק' בשולחנות קטני' אבל בגדולות מותר, אך לא נתיישב לליבי מההיא ברייתא דשני אכסנאי' דמכירי' זה את זה אסור ואף בשולחן גדול עד מאה אמה מדלא פליג למיתני בדידיה חילוק אף במכירי' זה את זה בין שולחן קטון לשולחן גדול. אב"ן הירחי.
